פסק-דין בתיק עת"מ 23271-12-09

א.      לפניי עתירה מנהלית כנגד עיריית בת ים (להלן: " העירייה") בשל חוב לעירייה בגינו ננקטו על ידי העירייה כנגד העותרת הליכי גבייה. 

ב.       העותרת ילידת שנת 1957, גרושה, אישה נכה, המתקיימת מקצבת נכות המשולמת ע"י המל"ל. העותרת הינה נרקומנית לשעבר, המשוקמת מזה כ-20 שנה. העותרת מחזיקה, מאז שנת 1986, בדירה ברח' יוספטל בבת ים (להלן: " הדירה"). לעותרת חובות שונים לעירייה בגין הדירה, בעיקר חובות מהתקופות שבה הייתה מכורה לסמים (לפני כעשרים שנה). העירייה חילקה את החובות לשני חלקים: האחד חובות שנצברו עד לסוף שנת 1993, המסתכמים בסכום של  כ-34,045 ש"ח; השני, חובות שנצברו משנת 1994, המסתכמים בסכום של כ-26,706 ש"ח (סעיף 33 לעתירה). 

העותרת הגישה בעבר בקשה למשרד הפנים למחיקת החובות שנצברו עד לסוף שנת 1993. אולם למרות שמועצת העיר המליצה על מחיקת החובות של העותרת שהצטברו עד לסוף שנת 1993, לא אישר משרד הפנים את מחיקתו של החוב (סעיף 34 לתגובת העירייה).

כיום העותרת זכאית, בשל נכותה, להנחות אצל העירייה בחיובי המים והארנונה, ועל כן חיוביה החודשיים עבור ארנונה ומים מסתכמים בסכום של 180 ש"ח לחודש.

ג.       בעתירה שהוגשה טענה העותרת כי היא חסרת הכנסה, מתקיימת, כאמור, מקצבת המל"ל, והינה נרקומנית לשעבר המצויה מזה 18 שנה בהליכי שיקום. העותרת טענה בעתירה כי החוב לעירייה נצבר בתקופה שלפני התמכרותה לסמים, וכי להפתעתה נודע לה על חוב בסך 60,000 ש"ח לעירייה. העותרת מכחישה קיומו של החוב.

העותרת הסבירה בעתירה כי בעבר הגיעה להסדר פריסת חובות עם העירייה, לפיו היא משלמת סכום של 500 ש"ח בחודש מקצבתה. למרות זאת נוקטת נגדה העירייה בהליכי גבייה אגרסיביים. כן נטען בעתירה כי הליכי הגבייה הננקטים ע"י העירייה אינם חוקתיים והעירייה פועלת בחוסר הגינות ותו"ל. הסעד שהתבקש בעתירה, כפי שנוסח היה " להורות כי הליכי הגביה אותם נוקטת המשיבה כנד העותרת אינם חוקיים, ולחילופין להורות על חלוקת החוב שנצבר לשיעורין בסך של 50 ש"ח לחודש וזאת על מנת לאפשר לה קיום מינימאלי בכבוד".

בתגובה לעתירה טענה העירייה כי חובה של העותרת לעירייה תפח והגיע לסך של                כ-60,000 ש"ח. העירייה ציינה כי במשך השנים ביצעה העותרת מספר הסדרי חוב בגין חובותיה לעירייה, ולפיכך העתירה הוגשה בשיהוי, ולאחר שהחובות הפכו לחלוטים. עוד טענה העירייה בתגובתה כי העותרת צריכה הייתה להעלות את טענותיה כנגד החובות לעירייה בפני וועדת הערר. העירייה הסבירה כי לא ננקטו על ידי העותרת הליכי גבייה, וכי ניתוק דירת העותרת מרשת הספקת המים בוצע עקב חוב מים, ולאחר הסדרתו חוברה הדירה מחדש לרשת המים.

ביום 22.7.2010 הגישה העותרת פירוט תשלומים בו צוינו הסכומים ששולמו על ידה ע"ח החובות לעירייה החל משנת 2004 ועד חודש מאי 2010. בסה"כ, בהתאם לפירוט שהוגש שילמה העותרת בתקופה זו סכום של כ-31,000 ש"ח. אולם עפ"י פירוט שהגישה העירייה, ביום 23.8.2010, התברר כי העותרת שילמה במשך השנים לעירייה סכום של כ-36,299 ש"ח.

ד.   בסיכומיה הבהירה העותרת כי עניינה של העתירה הינו ביטול חובות העותרת אצל העירייה אשר חלה עליהם התיישנות. העותרת טוענת כי חובות אלה נוצרו לפני למעלה משבע שנים ולכן התיישנו. לטענת העותרת היא שילמה באופן שוטף את חשבונות הארנונה והמים, למרות שלא נשלחו לה דרישות תשלום מסודרות, אך בדיעבד התברר לה כי העירייה העבירה תשלומים אלה, לכיסוי חובות שהתיישנו, לטענת העותרת. בהקשר זה טענה העותרת כי העירייה לא הציגה אסמכתאות לביסוס טענותיה בדבר הסדרים אליהם הגיעה עם העותרת, באשר לתשלום חובות העבר לעירייה. בסיכומיה הביעה העותרת פליאה על כך שבמשך שנים שילמה סכום של 500 ש"ח לחודש בהו"ק לעירייה, על חשבון תשלומי הארנונה והמים השוטפים ועל חשבון חובות העבר, ובסה"כ כ-36,000 ש"ח, ואף על פי כן חובות העבר שלה לעירייה המשיכו לתפוח.

בשולי הדברים מבהירה העותרת כי לא השתהתה בהגשת העתירה והעתירה הוגשה כחודש וחצי לאחר שננקטו על ידי העירייה הליכי גבייה כנגד העותרת. העתירה הוגשה באמצעות עו"ד, אליו הופנתה העותרת ע"י הלשכה לסיוע משפטי, לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של העותרת.

בסיכומיה עתרה העותרת לקבוע כי הסכום ששולם על ידה במשך שבע השנים האחרונות מכסה את חיובי הארנונה לעירייה וכי יתרת החוב לעירייה התיישנה. לחלופין עתרה העותרת להורות על מחיקת הריביות וההצמדות בגין הפיגורים בתשלומים.

ה.   העירייה מתנגדת לטענות החדשות שהועלו על ידי העותרת בסיכומיה. באשר לטענת ההתיישנות שהעלתה העותרת בסיכומיה, טוענת העירייה כי העותרת לא העלתה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה, וכי נבצר מהעירייה להתגונן כנגד טענה זו. למעלה מן הדרוש טוענת העירייה בעניין זה כי החובות של העותרת לעירייה הינם חובות חלוטים, אשר העותרת והעירייה כרתו בגינם הסדרי חוב שונים, ולא ניתן להעלות טענת התיישנות לגביהם. העירייה מבהירה כי מתוך רצון טוב היא מסכימה לבטל את מרכיב הריבית לחובות של העותרת שנוצרו עד לסוף שנת 1993. עוד ציינה העירייה בעניין זה כי העותרת מחזיקה כאמור בדירה, וככל שיתבקש אישור עירייה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] לצורך העברת הזכויות בדירה תידרש העותרת לתשלום חובותיה.

העירייה דוחה גם את טענות העותרת באשר למשיכות כספים שבוצעו מחשבון העותרת; אי שליחת דרישות תשלום ואי המצאת הסדרי התשלום. לטענת העירייה המדובר בטענות חדשות שלא נטענו בעתירה ולא נתמכו בתצהיר ועל כן יש לדחותן.

עוד מציינת העירייה בסיכומיה כי לו הייתה העותרת משלמת, בנוסף להסדר שביצעה עם העירייה, את שוברי התשלום שנשלחו אליה בכל חודשיים, היה מזוכה חשבונה השוטף ולא יתרת חובותיה.

דיון

ו.    לאחר שלמדתי את טענות הצדדים ונסיבות העניין, שוכנעתי כי דין העתירה להתקבל באופן חלקי.

אין בכוונתי לדון בטענת העירייה לפיה היה על העותרת להעלות את טענותיה בפני ועדת הערר, משהעירייה לא חזרה על טענה זו בסיכומיה. כמו כן, איני מוצאת לנכון לדון בטענות העותרת לפיהן במשך השנים לא שלחה לה העירייה אסמכתאות על תשלום חוב הארנונה ודרישות לביצוע תשלומים שוטפים. טענות עובדתיות אלה לא רק שהועלו לראשונה בסיכומי העותרת, אלא לא נתמכו בתצהיר.

יחד עם זאת, אני מוצאת לנכון להידרש לטענת העותרת באשר להתיישנות חובות הארנונה. העתירה הוגשה כנגד הליכי גבייה שננקטו לטענת העותרת על ידי העירייה. אכן בעתירה לא נטענה טענת התיישנות על ידי העותרת, אולם המצב המשפטי באשר להעלאת טענת התיישנות כנגד הליכי גבייה, נכון למועד הגשת העתירה, לא היה ברור. בית המשפט העליון טרם אמר את דברו בסוגיה זו באופן מוחלט, ועמדת בתי המשפט המחוזיים לא הייתה אחידה. 

ביום 20.6.2010 התקבל בבית המשפט העליון פסק הדין בעניין רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית (מאגר נבו, 2010) (להלן: "פס"ד נסייר"). בפס"ד נסייר נקבע כי נישום אשר הרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מנהלי רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן. וכך בלשון כב' השופטת ברלינר (פסקה 40):